טמפו הפרה הסכם עם לקוח ע"י ביטולו שלא כדין

1.       התובעת היא טמפו תעשיות בירה בע"מ (להלן: התובעת, או " טמפו"). הנתבע ניהל בתקופה הרלבנטית מסעדה והיה לקוח של טמפו.

2.         העובדות הבאות מוסכמות:

            ביום 1.1.99 נחתם ההסכם בין הצדדים (נספח ג' לתצהירו של מר אלי אליס, מנהל מכירות אצל טמפו), שתוקפו למשך ארבע שנים.

            בנספח א' להסכם, שכותרתו: "תיאור העסק ותנאי סחר", צויין צפי להיקף קניות כולל של משקאות בסך 200,000 ש"ח לשנה, ובתנאי הסחר פורטו, בין היתר, ההנחות, שהנתבע יהא זכאי להן ברכישת המוצרים, ואשר תיצברנה עד לסכום של 40,000 ש"ח, לפני מע"מ.

            עם תחילת ההסכם נתנה טמפו לנתבע סכום של 40,000 ש"ח, כ "הקדמת הנחות" (סעיף 6.2 להסכם).

            תנאי התשלום על פי ההסכם היו: שוטף + 30 יום (סעיף 5 להסכם).

            נערך שטר חוב, בהתאם לסעיף 11 להסכם (נספח א' לתצהירו של אליס).

            קרוב לשלוש וחצי שנים לאחר תחילת ההסכם (ביום 5.5.02) שיגרה טמפו אל הנתבע מכתב ובו הודיעה לו כי היא מבטלת את ההסכם, בשל כך שהנתבע לא עמד בתנאי התשלום של: "שוטף + 30" ופיגר בתשלומיו (נספח ה' לתצהירו של אליס).

            במהלך כשלוש וחצי השנים הללו רכש הנתבע מטמפו סחורה בהיקף של כ- 60,000 ש"ח בלבד.

            אין מחלוקת כי השיקים שהנתבע מסר לשם תשלום עבור הסחורה שרכש נפרעו במלואם.

3.         טמפו הגישה את שטר החוב להוצאה לפועל, לאחר שמולא בו סכום של 35,873 ש"ח.

            טמפו טוענת כי זה החלק היחסי של "הקדמת ההנחות" (כולל מע"מ), אשר הנתבע חייב להשיב לה עם ביטול ההסכם, כיוון שעל פי היקף הסחורה שרכש הוא זכאי להנחות רק בסכום של 9,339 ש"ח מתוך הסכום של 40,000 ש"ח שקיבל ממנה.

            הנתבע טוען כי טמפו ביטלה את ההסכם שלא כדין, ועל כן אין היא  זכאית לתבוע ממנו את ההחזר האמור, לא על פי השטר ואף לא על פי עסקת היסוד.

4.         מר אליס העיד כי טמפו ביטלה את ההסכם משתי סיבות: ראשית - בגין כך שהנתבע לא עמד בהיקף הרכישות שהיה מצופה ממנו; ושנית - בגין חריגה של הנתבע מימי האשראי שבהתאם להסכם.

            אשר לטענה של חריגה מימי האשראי המוסכמים: אליס העיד כי תנאי התשלום חייבו תשלום תוך תקופה בת 45 יום, בממוצע, ממועד אספקת הסחורה.

            לתצהירו של אליס צורף מסמך הצגת התשלומים של הלקוח (נספח ד').

            ממסמך זה עולה כי הנתבע פרע את התשלומים, בחלק מהמקרים, תוך מספר ימי אשראי העולה על 45 יום, כגון: 114, 97, 95, 103, 110, 117, וכד'; ואילו בחלק מהמקרים פרע הנתבע את התשלום במסגרת תקופת האשראי שעל פי ההסכם, ואף לפני כן, כשמספר ימי האשראי הוא: 44, 29, 33, 41, 42, 18, 48, וכד'.

            לא היה בידי מר אליס להפריך את טענת הנתבע, כי כל אימת שנציג התובעת הגיע אליו לקבל שיקים, הוא מסר לו שיקים למועדים כפי שהתבקש (ראו בעמ' 9 לפר').

            מר אליס העיד כי הוא עצמו לא פנה אל הנתבע בטענה כי אינו עומד בתנאי האשראי המוסכמים, וכי אינו יודע אם מי מטמפו פנה אליו בטענה כזאת, טרם משלוח מכתב ביטול ההסכם.